Earlobe [ TENUCH] in the Tora and Chinese Medicine

Earlobe in the TORA and chinese medicine Download

תְּנוּךְ הָאֹזֶן בַּתּוֹרָה וְקֶשֶׁר לְרְפוּאָה סִינִית

Introduction

בְּפָרָשַׁת צַו שֶׁל הַשָּׁבוּעַ (וַיִּקְרָא ח:כג), אָנוּ קוֹרְאִים עַל הַטָּקָס שֶׁל מְשִׁיחַת דָּם עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַיְמָנִית בִּזְמַן חֲנִיכַת אַהֲרֹן וּבָנָיו לִכְהֻנָּה. מַנְהָג זֶה מוֹפִיעַ גַּם בְּטָהֳרַת הַמְּצֹרָע (וַיִּקְרָא יד:יד, פָּרָשַׁת מְצֹרָע) וְנֶרְמָז בְּטָקָס הַמַּרְצֵעַ לְעֶבֶד שֶׁבּוֹחֵר לְהִשָּׁאֵר עִם אֲדוֹנוֹ (שְׁמוֹת כא:ה-ו, פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא). בְּמִקְרִים אֵלּוּ, הַתּוֹרָה מְזַכִּירָה לִפְעָמִים אֶת הַמִּלָּה תְּנוּךְ אֹזֶן וּלְפְעָמִים רַק אֹזֶן, מָה שֶׁמַּעֲלֶה שְׁאֵלוֹת עַל מְקוֹם הַתְּנוּךְ וְהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִרְצְעָה הָאֹזֶן בְּטָקָס הַמַּרְצֵעַ.

מַאֲמָר זֶה מְבַקֵּשׁ לְהַצִּיעַ הַשְׁעָרָה בִּדְבַר מְקוֹם הַתְּנוּךְ—נושא שנוי במחלוקת בין מפרשים—וּלְחַקֹּר אֶת הַקֶּשֶׁר לְדִיקוּר סִינִי שֶׁל הָאֹזֶן, שֶׁעָשׂוּי לְשֶׁפֵּךְ אוֹר סִמְלִי וּמַעֲשִׂי עַל טְקָסִים אֵלּוּ. כֵּיוָן שֶׁזֶּה אֵינוֹ דִּיון הֲלָכָתִי, אֲנִי נִגָּשׁ לְנושא מִזָּוִית “סִינִית”, תּוֹךְ בְּדִיקָה כֵּיצַד אֲנָטוֹמְיַת הָאֹזֶן בְּדִיקוּר סִינִי עָשׂוּיָה לְהִתְאִים לְתִיאוּרֵי הַתּוֹרָה. כָּתַבְתִּי מַאֲמָר זֶה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּנוּ, כִּי מָצָאתִי אֶת הַחִבּוּר בֵּין הַתּוֹרָה לְרְפוּאָה סִינִית מַרְתִּיעַ, וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁחֶלְקְכֶם יִצְטָרְפוּ אֵלַי בְּהִתְפַּעֲלוּת זוֹ. אִם טָעִיתִי בְּצִטּוּט מְקוֹרוֹת אוֹ בְּעִרְבּוּב מוּשָׂגִים, אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְקַבֵּל בְּרָכָה תִּיקוּנִים.

פְּסוּקִים בַּתּוֹרָה הַקְּשׁוּרִים לְנושא
הַתּוֹרָה מְזַכִּירָה אֶת הָאֹזֶן בְּכַמָּה הֶקְשֵׁרִים, לָרֹב בְּטְקָסִים הַמַּדְגִּישִׁים אֶת חֲשִׁיבוּתָהּ הַסִּמְלִית:

חֲנִיכַת הַכֹּהֲנִים (וַיִּקְרָא ח:כג):
וַיִּשְׁחָט | וַיִּקַּח משֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית
“וַיִּשְׁחָט [אֶת הָאַיִל], וַיִּקַּח משֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.”
טָהֳרַת הַמְּצֹרָע (וַיִּקְרָא יד:יד):
וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית
“וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם, וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.”
רְצִיעַת אֹזֶן הָעֶבֶד (שְׁמוֹת כא:ו):
וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם
“וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה, וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.”

בְּשְׁנֵי הַמִּקְרִים הָרִאשׁוֹנִים, הַתּוֹרָה מְזַכִּירָה תְּנוּךְ אֹזֶן, בְּעוֹד שֶׁבְּטָקָס הַמַּרְצֵעַ נֶאֱמַר רַק אֹזֶן. הַבְדָּל זֶה מְעוֹרֵר שְׁאֵלוֹת בִּדְבַר מְקוֹם הַתְּנוּךְ וְהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִרְצְעָה הָאֹזֶן, וְאָנוּ נְבַחֵן זֹאת בְּאֶמְצָעוּת פֵּרוּשִׁים יְהוּדִיִּים וְתוֹבָנוֹת מִדִּיקוּר סִינִי שֶׁל הָאֹזֶן.

מָהוּ הַתְּנוּךְ לְפִי הַמְּפָרְשִׁים?
הַמִּלָּה תְּנוּךְ אֹזֶן נִפְרְשָׁה בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת עַל יְדֵי מְפָרְשִׁים שׁוֹנִים:

רש”י (וַיִּקְרָא ח:כג):
תְּנוּךְ: גֶּדֶר אֶמְצָעִי שֶׁבָּאֹזֶן. וְלָשׁוֹן תְּנוּךְ לֹא נוֹדַע לִי, וְהַפּוֹתְרִים קוֹרְאִים לוֹ טַנְדְרוֹ”ס [חֹסְחוֹס]
“תְּנוּךְ: הַגֶּדֶר הָאֶמְצָעִי שֶׁבָּאֹזֶן. לָשׁוֹן תְּנוּךְ אֵינִי יוֹדֵעַ, וְהַפּוֹתְרִים קוֹרְאִים לוֹ טַנְדְרוֹ”ס [חֹסְחוֹס].”
רש”י מַצִּיעַ שֶׁהַתְּנוּךְ הוּא הַ”גֶּדֶר הָאֶמְצָעִי” שֶׁבָּאֹזֶן, כַּנִּרְאֶה הַסְּחוּס (לְמָשָׁל, הָאַנְטִיהֵלִיקְס אוֹ הַקּוֹנְכָה), אֲבָל מוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ בָּטוּחַ בְּמַשְׁמָעוּת הַמִּלָּה, וּמְזַכֵּר מוּשָׂג יְוָנִי אֶפְשָׁרִי (טַנְדְרוֹ”ס, כַּנִּרְאֶה שִׁבּוּשׁ שֶׁל חֹנְדְרוֹס, סְחוּס בִּיוָנִית).
רַב סַעַדְיָה גָּאוֹן: לְפִי רַב סַעַדְיָה גָּאוֹן, הַתְּנוּךְ הוּא תְּנוּךְ הָאֹזֶן כְּפִי שֶׁאָנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ בְּעִבְרִית מוֹדֶרְנִית – הַחֵלֶק הָרַךְ וְהַבְּשַׂרְנִי בְּתַחְתִּית הָאֹזֶן (וִיקִיפֶּדְיָה: תְּנוּךְ הָאֹזֶן הָאֱנוֹשִׁית הוּא הַחֵלֶק הַבְּשַׂרְנִי הָרַךְ בְּתַחְתִּית הָאַפְרֶכְסֶת).
*חָפֵץ חַיִּים: מְיֻחָס לְחָפֵץ חַיִּים שֶׁתִּיאֵר אֶת הַתְּנוּךְ כְּחֵלֶק הַסְּחוּס, הַ”מַּעְגָּל הָאֶמְצָעִי” שֶׁל הָאֹזֶן, תּוֹךְ דִּמּוּי הָאֹזֶן כִּשְׁלוֹשָׁה מַעְגָּלִים קוֹנְצֶנְטְרִיִּים, כְּשֶׁהַתְּנוּךְ הוּא הַסְּחוּס הַמֶּרְכָּזִי (אוֹלַי הָאַנְטִיהֵלִיקְס אוֹ הַקּוֹנְכָה). אָמְנָם, פֵּרוּשׁ זֶה אֵינוֹ מְיֻחָס לְחָפֵץ חַיִּים בְּמְקוֹרוֹת סְטַנְדַּרְטִיִּים (לְמָשָׁל, *חָפֵץ חַיִּים עַל הַתּוֹרָה), וְיִתָּכֵן שֶׁמָּקוֹרוֹ בְּמָסוֹרֶת שְׁבֵּעַל פֶּה אוֹ בְּמָקוֹר מִשְׁנִי.
רַב אַבְרָהָם בֶּן הָרַמְבַּ”ם (פֵּירוּשׁ אַרְטְסְקְרוֹל): מְיֻחָס לְרַב אַבְרָהָם בֶּן הָרַמְבַּ”ם שֶׁפֵּירֵשׁ אֶת מְשִׁיחַת הַדָּם עַל הָאֹזֶן כְּסִמְּלִית, וּמַצְבִּיעַ עַל הַחוֹבָה לִשְׁמֹעַ תָּמִיד לְמִצְווֹת הַשֵּׁם וּלְצַיֵּת לָהֶם. אָמְנָם, פֵּירוּשׁ זֶה מְיֻחָס בְּדֶרֶךְ כְּלָל לְרַמְבַּ”ם בְּעַצְמוֹ (לְמָשָׁל, בְּמוֹרֶה נְבוּכִים ג:מא) אוֹ לְמְפָרְשִׁים מְאֻחָרִים כְּמוֹ הַכְּלִי יָקָר.
רש”י עַל הַמַּרְצֵעַ (שְׁמוֹת כא:ו):
וּמָה רָאָה אֹזֶן לְהֵרָצֵעַ מִכָּל שְׁאָר אֵבָרִים שֶׁבַּגּוּף, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי (קִדּוּשִׁין כב ע”ב) אֹזֶן זוֹ שֶׁשָּׁמְעָה עַל הַר סִינַי לֹא תִגְנֹב, וְהָלַךְ וְגָנַב, תֵּרָצֵעַ. וְאִם מוֹכֵר עַצְמוֹ, אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה עַל הַר סִינַי (וַיִּקְרָא כה נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, וְהָלַךְ וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ
“מָה רָאָה אֹזֶן לְהֵרָצֵעַ מִכָּל שְׁאָר אֵבָרִים שֶׁבַּגּוּף? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי (קִדּוּשִׁין כב ע”ב): אֹזֶן זוֹ שֶׁשָּׁמְעָה עַל הַר סִינַי ‘לֹא תִגְנֹב’, וְהָלַךְ וְגָנַב, תֵּרָצֵעַ. וְאִם מוֹכֵר עַצְמוֹ, אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה עַל הַר סִינַי (וַיִּקְרָא כה נה) ‘כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים’, וְהָלַךְ וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ.”
רש”י מְבָאֵר אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַסִּמְלִית שֶׁל רְצִיעַת הָאֹזֶן, תּוֹךְ הַדְגָּשָׁה עַל עִקָּרוֹן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, אֲבָל אֵינוֹ מְצַיֵּן אֶת הַתְּנוּךְ בְּהֶקְשֵׁר זֶה, כִּי הַפָּסוּק מְזַכֵּר רַק אֹזֶן.

חֵקֶר הַתְּנוּךְ דֶּרֶךְ דִּיקוּר סִינִי שֶׁל הָאֹזֶן
מַאֲמָר זֶה מַצִּיעַ שֶׁהַתְּנוּךְ בַּתּוֹרָה הוּא כַּנִּרְאֶה תְּנוּךְ הָאֹזֶן כְּפִי שֶׁרַב סַעַדְיָה גָּאוֹן מְפָרֵשׁ, וּבוֹחֵן כֵּיצַד דִּיקוּר סִינִי שֶׁל הָאֹזֶן עָשׂוּי לְהַצִּיעַ נְקוּדַת מַבָּט סִמְלִית וּמַעֲשִׂית עַל מַשְׁמָעוּתוֹ. בְּדִיקוּר אוֹרִיקוּלָרִי, הָאֹזֶן הִיא מִיקְרוֹ-מַעֲרֶכֶת שֶׁבָּהּ כָּל חֵלֶק מְיַצֵּג אֵזוֹר סְפֵּצִיפִי בַּגּוּף, וּמְשַׁקֵּף אֶת הַשָּׁלֵם בְּצוּרָה הוֹלוֹגְרָפִית. נְקוּדַת מַבָּט זוֹ עָשׂוּיָה לְסַיֵּעַ לָנוּ לְהָבִין מַדּוּעַ נִבְחַר תְּנוּךְ הָאֹזֶן לְטְקָסִים אֵלּוּ וּבְאֵיזֶה מָקוֹם יִתָּכֵן שֶׁנִּרְצְעָה הָאֹזֶן בְּטָקָס הַמַּרְצֵעַ.

הַתְּנוּךְ כִּתְנוּךְ הָאֹזֶן: בְּחִירָה מַעֲשִׂית וְסִמְלִית

אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁהַתְּנוּךְ בַּתּוֹרָה מְיַחֵס לִתְנוּךְ הָאֹזֶן, הַחֵלֶק הָרַךְ וְהַבְּשַׂרְנִי בְּתַחְתִּית הָאֹזֶן, כְּפִי שֶׁרַב סַעַדְיָה גָּאוֹן מְפָרֵשׁ, מִשְּׁתֵּי סִבּוֹת עִקָּרִיּוֹת:

מַעֲשִׂיּוּת בְּטָקָס הַמַּרְצֵעַ: תְּנוּךְ הָאֹזֶן הוּא מָקוֹם נוֹחַ יוֹתֵר לִרְצִיעָה עִם הַמַּרְצֵעַ לְיַד הַדֶּלֶת אוֹ הַמְּזוּזָה (שְׁמוֹת כא:ו). רְצִיעַת הַסְּחוּס (לְמָשָׁל, הַ”גֶּדֶר הָאֶמְצָעִי” כְּפִי שֶׁרש”י מַצִּיעַ, אוֹ הַ”מַּעְגָּל הָאֶמְצָעִי” כְּפִי שֶׁמְּיֻחָס לְחָפֵץ חַיִּים) הָיְתָה כּוֹאֶבֶת וּמְסֹבֶּכֶת יוֹתֵר, דּוֹרֶשֶׁת כֹּחַ רַב וְעָלוּלָה לִגְרֹם לְסִבּוּכִים כְּמוֹ זִיהוּם אוֹ נֵזֶק לַסְּחוּס. תְּנוּךְ הָאֹזֶן, לְעֻמַּת זֹאת, נָגִישׁ וּפָחוֹת סָבִיר שֶׁיִּגְרֹם לְסִבּוּכִים, וּבְכָךְ הוּא בְּחִירָה הַגיונית לְטָקָס כָּזֶה.
*מַשְׁמָעוּת סִמְלִית (מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה): טְקָסֵי הַתּוֹרָה לָרֹב עוֹקְבִים אַחַר עִקָּרוֹן *מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

בְּחֲנִיכַת הַכֹּהֲנִים (וַיִּקְרָא ח:כג) וּבְטָהֳרַת הַמְּצֹרָע (וַיִּקְרָא יד:יד), הַדָּם עַל הָאֹזֶן מְסַמֵּל אֶת הַחוֹבָה לִשְׁמֹעַ לְמִצְווֹת הַשֵּׁם, כְּפִי שֶׁמְּיֻחָס לְרַב אַבְרָהָם בֶּן הָרַמְבַּ”ם (אָמְנָם, פֵּירוּשׁ זֶה מְיֻחָס בְּדֶרֶךְ כְּלָל לְרַמְבַּ”ם בְּעַצְמוֹ אוֹ לְכְלִי יָקָר).
בְּטָקָס הַמַּרְצֵעַ, הָאֹזֶן נִרְצַעַת כִּי “שָׁמְעָה עַל הַר סִינַי ‘לֹא תִגְנֹב’, וְהָלַךְ וְגָנַב”, אוֹ “שָׁמְעָה ‘כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים’, וְהָלַךְ וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ” (רש”י, שְׁמוֹת כא:ו).
אִם הָאֹזֶן “מְטֹפֶּלֶת” בְּאֹפֶן סִמְלִי עַל כִּשְׁלוֹנָהּ לִשְׁמֹעַ, תְּנוּךְ הָאֹזֶן – כְּחֵלֶק בּוֹלֵט וְנָגִישׁ – עָשׂוּי לְהִבָּחֵר כְּנָשִׂיא שֶׁל מַשְׁמָעוּת זוֹ, בְּהַתְאָם לְעִקָּרוֹן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

תּוֹבָנוֹת מִדִּיקוּר סִינִי שֶׁל הָאֹזֶן

דִּיקוּר סִינִי שֶׁל הָאֹזֶן מַצִּיעַ נְקוּדַת מַבָּט יִחוּדִית עַל מַשְׁמָעוּת הַתְּנוּךְ. בְּדִיקוּר אוֹרִיקוּלָרִי, הָאֹזֶן הִיא מִיקְרוֹ-מַעֲרֶכֶת שֶׁבָּהּ נְקוּדוֹת סְפֵּצִיפִיּוֹת מְיַצְּגוֹת אֵזוֹרִים שׁוֹנִים בַּגּוּף. תְּנוּךְ הָאֹזֶן, בִּפְרָט, כּוֹלֵל נְקוּדוֹת שֶׁמַּשְׁפִּיעוֹת עַל תְּפְקִידִים שׁוֹנִים, כְּפִי שֶׁמֻּמָּח בְּמַפַּת הָאֹזֶן שֶׁסִּפַּרְתִּי (איורים 3.1 ו-3.2, טבלה 3.2).

Revised Article: The T’nuch Ha-Ozen in the Torah and Its Connection to Chinese Medicine

Introduction
In this week’s parasha, Tzav (Vayikra 8:23), we encounter the ritual of placing blood on the t’nuch ozen ha-yemanit (the right earlobe) during the consecration of Aharon and his sons as kohanim. This practice also appears in the purification ritual of the metzora (Vayikra 14:14, Parashat Metzora) and is implied in the martzea procedure for a slave who chooses to remain with his master (Shemot 21:5–6, Parashat Ki Tisa). In some verses, the Torah uses the term t’nuch ozen (earlobe), while in others, it simply uses ozen (ear), raising questions about the precise location of the t’nuch and the site of the martzea piercing.

This article explores the possible location of the t’nuch—a subject debated among commentators—and suggests a connection to Chinese ear acupuncture, which may offer a symbolic and practical perspective on these rituals. As this is not a halachic discussion, I approach the topic from a “Chinese viewpoint,” examining how the ear’s anatomy in acupuncture might align with the Torah’s descriptions. I wrote this many years ago for our Beit Knesset because I found the intersection of Torah and Chinese medicine fascinating, and I hope some of you will share in my fascination. If I’ve made any errors in quoting sources or interpreting concepts, I ask for your forgiveness and welcome corrections.

Biblical References to the Ear
The Torah mentions the ear in several rituals, often highlighting its symbolic significance:

Consecration of the Kohanim (Vayikra 8:23):
וַיִּשְׁחָט | וַיִּקַּח משֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית
“And he slaughtered [the ram], and Moshe took some of its blood and placed it on the t’nuch of Aharon’s right ear, on the thumb of his right hand, and on the big toe of his right foot.”
Purification of the Metzora (Vayikra 14:14):
וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית
“The kohen shall take some of the blood of the guilt offering, and the kohen shall place it on the t’nuch of the right ear of the one being purified, on the thumb of his right hand, and on the big toe of his right foot.”
Piercing of the Slave’s Ear (Shemot 21:6):
וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם
“Then his master shall bring him to the judges, and he shall bring him to the door or the doorpost, and his master shall pierce his ear (ozen) with an awl (martzea), and he shall serve him forever.”

In the first two cases, the Torah specifies t’nuch ozen, while in the martzea procedure, only ozen is used. This distinction prompts us to explore the location of the t’nuch and the site of the martzea piercing, using both traditional Jewish commentary and insights from Chinese ear acupuncture.

*What is the *T’nuch According to Commentators?**
The term t’nuch ozen has been interpreted differently by various Jewish commentators:

Rashi (Vayikra 8:23):
תְּנוּךְ: גֶּדֶר אֶמְצָעִי שֶׁבָּאֹזֶן. וְלָשׁוֹן תְּנוּךְ לֹא נוֹדַע לִי, וְהַפּוֹתְרִים קוֹרְאִים לוֹ טַנְדְרוֹ”ס [חֹסְחוֹס]
“T’nuch: The middle ridge in the ear. The term t’nuch is unknown to me, but those who interpret it call it tandros [cartilage].”
Rashi suggests the t’nuch is the “middle ridge” of the ear, possibly the cartilage (e.g., the antihelix or concha), but expresses uncertainty about the term’s meaning, noting a possible Greek origin (tandros, likely a scribal error for chondros, meaning cartilage).
*Rav Saadia Gaon: Rav Saadia Gaon interprets the *t’nuch as the earlobe, the soft, fleshy part at the bottom of the ear, as understood in modern Hebrew (Wikipedia: תְּנוּךְ הָאֹזֶן הָאֱנוֹשִׁית הוּא הַחֵלֶק הַבְּשַׂרְנִי הָרַךְ בְּתַחְתִּית הָאַפְרֶכְסֶת, “The human earlobe is the soft, fleshy part at the bottom of the auricle”).
*Chafetz Chaim: The Chafetz Chaim is said to describe the *t’nuch as the cartilage part, the “middle circle” of the ear, envisioning the ear as three concentric circles, with the t’nuch being the central cartilage. However, this interpretation is not widely attributed to the Chafetz Chaim in standard sources (e.g., Chafetz Chaim al HaTorah), and may stem from a secondary or oral tradition.
*Rav Avraham ben HaRambam (Artscroll Commentary): Rav Avraham, son of the Rambam, is cited as interpreting the blood on the ear symbolically, representing the obligation to always listen to and obey God’s commands. However, this interpretation is more commonly attributed to the Rambam himself (e.g., *Moreh Nevuchim 3:41) or later commentators like the Kli Yakar.
Rashi on the Martzea (Shemot 21:6):
וּמָה רָאָה אֹזֶן לְהֵרָצֵעַ מִכָּל שְׁאָר אֵבָרִים שֶׁבַּגּוּף, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי (קִדּוּשִׁין כב ע”ב) אֹזֶן זוֹ שֶׁשָּׁמְעָה עַל הַר סִינַי לֹא תִגְנֹב, וְהָלַךְ וְגָנַב, תֵּרָצֵעַ. וְאִם מוֹכֵר עַצְמוֹ, אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה עַל הַר סִינַי (וַיִּקְרָא כה נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, וְהָלַךְ וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ
“Why was the ear chosen to be pierced above all other limbs of the body? Rabbi Yochanan ben Zakkai said (Kiddushin 22b): This ear that heard at Mount Sinai, ‘You shall not steal,’ and yet went and stole, let it be pierced. And if he sold himself [into slavery], this ear that heard at Mount Sinai (Vayikra 25:55), ‘For the children of Israel are My servants,’ and yet went and acquired a master for himself, let it be pierced.”
Rashi explains the symbolic significance of piercing the ear, emphasizing the mida keneged mida (measure for measure) principle, but does not specify the t’nuch in this context, as the verse uses only ozen.

*Exploring the *T’nuch Through Chinese Ear Acupuncture**
This article proposes that the t’nuch in the Torah is likely the earlobe, as Rav Saadia Gaon suggests, and explores how Chinese ear acupuncture might offer a symbolic and practical perspective on its significance. In auricular acupuncture, the ear is a microsystem where each part corresponds to a specific area of the body, reflecting the whole in a holographic manner. This perspective may help us understand why the earlobe was chosen for these rituals and where the martzea piercing might have occurred.

The T’nuch as the Earlobe: A Practical and Symbolic Choice**

I suggest that the t’nuch in the Torah refers to the earlobe, the soft, fleshy part at the bottom of the ear, for two main reasons:

*Practicality in the Martzea Procedure: The earlobe is a more practical location for the *martzea piercing at the door or doorpost (Shemot 21:6). Piercing the cartilage (e.g., the “middle ridge” as Rashi suggests, or the “middle circle” as attributed to the Chafetz Chaim) would have been more painful and difficult, requiring greater force and potentially causing complications like infection or cartilage damage. The earlobe, being soft and easily accessible, is a more logical choice for such a procedure.
*Symbolic Significance (Mida Keneged Mida): The Torah’s rituals often follow the principle of *mida keneged mida.

In the consecration of the kohanim (Vayikra 8:23) and purification of the metzora (Vayikra 14:14), the blood on the ear symbolizes the obligation to listen to God’s commands, as explained by Rav Avraham ben HaRambam (though more commonly attributed to the Rambam or Kli Yakar).
In the martzea procedure, the ear is pierced because it “heard at Mount Sinai, ‘You shall not steal,’ and yet went and stole,” or “heard, ‘For the children of Israel are My servants,’ and yet acquired a master for himself” (Rashi, Shemot 21:6).
If the ear is being symbolically “treated” for its failure to listen, the earlobe—as a prominent and accessible part—might have been chosen to represent this lesson, aligning with the mida keneged mida principle.

Insights from Chinese Ear Acupuncture

Chinese ear acupuncture offers a unique perspective on the t’nuch’s significance. In auricular acupuncture, the ear is a microsystem where specific points correspond to different parts of the body. The earlobe, in particular, contains points that influence various functions, as illustrated in the ear map provided (Figures 3.1 and 3.2, Table 3.2).

In the ear map, the earlobe (t’nuch) includes points such as:

*Point 16 (Red Square): Corresponds to the ear itself within the ear map. If the *martzea pierced this point, it could symbolically “treat” the ear for its failure to listen, aligning with the mida keneged mida principle. The slave’s ear, which did not heed God’s commands at Sinai, is marked to remind him of his obligation to listen.
Point 12 (Red Oval): Corresponds to the tongue. I propose an additional idea not found in traditional commentators: perhaps the tongue, which spoke the slave’s desire to remain with his master (“I love my master… I will not go free,” Shemot 21:5), is also “guilty” of defying God’s command (“For the children of Israel are My servants,” Vayikra 25:55). Piercing the earlobe at Point 12 could symbolically “treat” the tongue, reinforcing the lesson of obedience through speech as well as hearing.

Other points on the earlobe (e.g., Points 11–20: Upper Teeth, Jaw, Lower Teeth, Eye, Inner Ear, Helix, Tonsil, Helix 6, Insomnia) are not directly relevant to this discussion but illustrate the earlobe’s role as a microsystem in Chinese medicine.

A Linguistic Connection: T’nuch and Tongue**

The phonetic similarity between t’nuch (תְּנוּךְ) and “tongue” (or “tong” in Dutch) offers a thought-provoking, if speculative, connection. In the Chinese ear map, the tongue point (Point 12) is located on the earlobe, suggesting a symbolic link between hearing (t’nuch) and speaking (tongue). If we consider the Tower of Babel narrative (Bereshit 11:1–9), which describes the interconnectedness of all languages, this phonetic resemblance might reflect a deeper unity in human language and physiology. While t’nuch (from the Hebrew root תנך, meaning “soft” or “pliant”) and “tongue” (from Old English tunge, Proto-Germanic tungōn) are linguistically unrelated, the idea of homonyms as meaningful connections is explored in Babel: The Language of the 21st Century by Abraham A. Abehsera, a book I recommend for those interested in linguistic interconnections.

Etymological Support: The Root of T’nuch**

Rav Samson Raphael Hirsch provides further support for identifying the t’nuch as the earlobe. In his commentary, he notes that the root תנך (tnch) means “to be pliant” or “soft,” and he identifies דנג (dng, Tehillim 68:3, “melt away like wax”) as a cognate root, also implying softness. This etymological insight aligns with the earlobe’s soft, fleshy nature, contrasting with the cartilage parts of the ear suggested by other commentators (e.g., Rashi, Chafetz Chaim), and supports Rav Saadia Gaon’s interpretation of the t’nuch as the earlobe.

The Holographic Principle in Chinese Medicine

To understand why the ear can represent the whole body in Chinese medicine, consider the concept of a hologram. In a photographic hologram, if the plate is broken in half and a laser is shone through it, the entire three-dimensional image is still projected. This process can be repeated with smaller fragments, and the complete image remains, because all the information needed to reproduce it is stored in every part of the hologram.

Chinese medicine recognizes that the human body functions similarly, with microsystems—small parts like the ear, nose, or foot—containing the information needed to treat the whole body. In auricular acupuncture, the ear (auricle) mirrors the entire body, with specific points corresponding to organs and functions (e.g., Point 36, the Heart, in the cavum concha, as shown in Table 3.2). This principle also applies to reflexology, where the foot or nose reflects the body’s systems.

Modern science supports this idea through the concept of DNA: if all the body’s information is stored in a single cell’s DNA, then kal v’chomer (how much more so), a microsystem like the ear can represent the whole body. The earlobe’s role in ear acupuncture, as seen in the Chinese ear map, thus provides a practical and symbolic framework for understanding the t’nuch in the Torah’s rituals.

Could Rashi’s Interpretation Have Been Different?

Rashi’s uncertainty about the term t’nuch (“The term t’nuch is unknown to me”) and his suggestion of a cartilage location (tandros, likely chondros, Greek for cartilage) reflect the knowledge available in his time (11th century). If Rashi had been familiar with Chinese ear acupuncture, he might have considered the earlobe as a possible location for the t’nuch, given its prominence in auricular microsystems and its alignment with Rav Saadia Gaon’s interpretation. The Chinese ear map’s emphasis on the earlobe as a site for points like the ear (Point 16) and tongue (Point 12) could have offered Rashi a new perspective on the symbolic significance of the t’nuch in the Torah’s rituals.

Conclusion
The t’nuch ha-ozen in the Torah, whether in the consecration of the kohanim, the purification of the metzora, or the martzea procedure, likely refers to the earlobe, as Rav Saadia Gaon suggests, due to its practical accessibility and symbolic significance. Chinese ear acupuncture supports this interpretation by highlighting the earlobe’s role as a microsystem, with points like the ear (Point 16) and tongue (Point 12) aligning with the Torah’s mida keneged mida principle—symbolically addressing the ear’s failure to listen and the tongue’s role in speaking against God’s will. The linguistic connection between t’nuch and “tongue,” the etymological softness of the root תנך (tnch), and the holographic principle of Chinese medicine further enrich this perspective, bridging Torah and alternative medicine in a fascinating way. I hope this exploration sparks your curiosity as much as it has mine.